אני איילת אלוש, ציירת. גדלתי בקיבוץ גבעת עוז לשני הורים אומנים. אבי היה צייר ופסל מוכשר ואמי הייתה ועודנה אומנית קרמיקה מעולה. כך שמילדותי ינקתי את האהבה לאומנות בבית. כל דבר או חפץ היה בו עניין, אם היו אלו שורשים של עץ שהפכו לפסל, או חמר שהפך לחיות, פרחים, דמויות וכו'. אלה היו הוריי. אפשר להגיד שהאהבה שלי לאומנות ולציור באה מהבטן שלי ושל אמא שלי.
את הכשרתי כציירת רכשתי בכל מיני מסגרות: קורס ציור אינטואיטיבי של ד"ר פינקי פיינשטיין.
גרפיקה בלימודי חוץ של הטכניון.
לימודי רישום במועצה האזורית מגידו.
בעשר השנים האחרונות אני ממשיכה ללמוד ולהתפתח במסגרת הקורס של כלנית קמין.
הציור שלי מתמקד בעיקר בראליזם, אם כי לאחרונה אני נעה בין ראליזם למופשט, והנושאים שאני נוגעת בהם הם בדרך כלל ציורים שמתארים את חיי, את ילדי,את ביתי ואת הסביבה הקרובה שלי.
את הציורים אני מחלקת לתקופות ולסדרות.
בסדרת המקלחת אני מנסה להעביר רגעים של שקט. כשאני במים, מבחינתי, זה סוג של רגיעה מוחלטת. הציורים מתארים חשיפה אישית של הגוף והנפש, רגע שקט רגע רוגש.
סדרה נוספת היא סדרת הפרדס שבה אני מציירת את הסביבה ליד ביתי. הפרדסים עם ריח התפוזים, השלוליות שנוצרו אחרי הגשם והשדות החרושים שמזכירים לי את ילדותי בקיבוץ.
סדרה נוספת היא סדרת הסברסים. התאהבתי בסברסים מהרגע שהתחלתי לצייר אותם כיוון שהם מזכירים לי משפחה גדולה. את הישראליות ואת השורשיות.
בסדרת הפורטרטים ציירתי את משפחתי הקרובה. אני אוהבת את ציורי הפורטרטים מאוד כי הם עוצרים את הרגע ונשארים לשנים רבות כמו מתנה למשפחתי האהובה. בסדרה זו יש כמה ציורים של תינוקות שמחברים אותי לעבודתי עם ילדים בחינוך הגיל הרך. מקצוע בו אהבתי לעבוד, והיה חלק חשוב במשך שנים רבות בחיי.
בסדרה הפורחת הציורים באים מתוך האהבה שלי לטבע, לגינה שלי ולצמחים.
בציור המופשט אני מנסה לצאת מהדיוק של הראליזם ולצייר את מה שאני מרגישה באותו הרגע. פשוט לזרום ולהתרגש בין הקווים והכתמים. בסדרות אחרות אני עובדת לפי צילום, ובסדרה זו אני משחררת את הדיוק של התמונה ונותנת דרור לרגשותיי.
